המשחק המושלם – לשחק בלי הפחד לטעות!

"המשחק המושלם"

ספורטאים צעירים פוחדים לטעות. זוהי תופעה מאוד מוכרת לכל מי שכיר את מסדרונות מחלקות ספורט הנוער בארץ.
במהלך כל שנות עבודתי ,שמתי לב, שזוהי אחת מהתמודדויות העיקריות  שספורטאים, במיוחד ספורטאים צעירים, נאלצים להתמודד איתם.
מנטרות שקשה לצעירים להוציא מהראש, כמו "אני פוחד לטעות שהחברים לא יתעצבנו עלי", "אני פוחד לטעות שלא נחטוף גול על הראש שלי", "שהמאמן לא יוציא אותי.."
אלה הם רק חלק מהמשפטים שעולים כבר בשיחה הראשונה שלי עם המתאמנים שלי.
מסתבר, שאין פחד יותר גדול מהפחד לטעות. בעיקר אצל ספורטאים צעירים. הם רוצים שיהיה להם משחק מושלם, מהלכים מושלמים, אסטרטגיה מושלמת, וביצוע מושלם.

האם ה"מושלם" קיים בכלל?
כדי להבין מאיפה זה בא אנחנו חייבים לנסות להיכנס לראש של החבר'ה האלה.
הדור הצעיר, דור ה-Z, חי את רוב החיים שלו מבעד למסך. הם רואים את הגוף המושלם, החיוך המושלם, הזוג המושלם, החופשה המושלמת.

הם חיים בין תמונה מושלמת אחת לתמונה מושלמת אחרת.
מציבים לעצמם רף כמעט בלתי אפשרי, חיים של מושלמות, ללא קושי ועם הרבה לבן בשיניים. פנים מפולטרות, חיוך מאולץ.
ועם הרף הזה הם צריכים לנהל את חיי היומיום שלהם. כל בעיטה צריכה להיות בול. כל פס צריך להיות מדויק. כל משחק צריך להיות מושלם.
בחיים האמיתיים – מושלם לא קיים!!

איך אפשר לצפות מכל צעד שיהיה מושלם, ואם יהיה "מושלם" לאן עוד נוכל לשאוף?

את מה נוכל לתקן, לשפר? איך חיינו יתנהלו אם נרצה שהכל יהיה מושלם בכל רגע נתון? בלי תקלות, בלי טעויות, רק הצלחות? מצליחים לראות אילו חיים אומללים אלו יהיו?!
האם לשחקן הכי מחונן במשחק הכדורגל יש משחק ללא טעויות? ללא איבודי כדור?
האם לברון ג'יימס קולע כל זריקה ? האם אמפבה מצליח בכל דריבל? האם רונאלדו מבקיע כל בעיטה לשער? בוודאי שלא.
כשרונאלדו בועט הוא עושה את זה מתוך אמונה שלמה שהוא יבקיע, זה לא אומר שכל בעיטה תיכנס לשער.

מסי מוסר מסירות גאוניות, אבל גם הוא לא עומד על 100% דיוק במסירות במשחק ובכל זאת, הוא לא מאבד את מעמדו כשחקן מספר 1 בעולם.

מייקל פלפס נותן את כל כולו בכל מקצה שחייה, אבל אני בטוח שגם במשחה בו הוא זכה בזהב, אם תשאלו אותו, הוא יענה שזה לא היה המשחה המושלם.

רפאל נדאל תמיד יילך על הווינר שוט, כי כזה הוא, זה לא אומר שהוא יצליח להכניס את כל הווינר שוטס לתוך המגרש, לפעמים זה בורח חצי סנטימטר החוצה ויגרום לו להפסיד משחקון.

אז כבר הבנתם מה משותף לכל הענקים האלו?

"המשחק המושלם" מבחינתם זה משחק/ תחרות שבו הם עשו הכל כדי להצליח בפעולות שלהם. כשהייתה להם הזדמנות, הם הלכו עליה בכל הכח ובשיא האמונה.
(לזהות הזדמנות במשחק ופשוט לנסות, ללא היסוס,ללא פחד, בבטחון מלא).
עם הזמן אנשים מצליחים מבינים שמחיר הטעות שווה למחיר ההצלחה, כי בזמן שהם מנסים ולא מצליחים הם לומדים משהו, מפיקים לקח ולו הקטן ביותר, משהו שישפר את הביצוע שלהם כבר במהלך הבא שינסו.
יש משפט של ג'ורדן שאומר "אתה מחטיא 100% מהזריקות שאתה לא לוקח".
ניסית – יש מצב שתצליח.
לא ניסית –  לעולם לא תצליח.

את האמת, יש דרך אחת בטוחה לא להחמיץ שום בעיטה או שום מהלך – פשוט לא לנסות! ואז בטוח לא תיכשל, אבל גם בטוח לא תצליח.
מניסיון, מחיר החרטה על משהו שלא עשית, גדול יותר ממחיר החרטה על משהו שעשית ולא יצא כמו שתכננת. לחזור הביתה אחרי משחק וכל מה שיישב לך בראש זה העובדה שלא ניסית, ומה היה קורה אם היית מנסה.
יש מחיר לתהילה – זה המחיר.
אני תמיד אעדיף לקבל ביקורת על מהלך שניסיתי ולא הצלחתי מאשר על מהלך שלא ניסיתי.

"המשחק המושלם" הוא המשחק שבו אני עושה הכל כדי להצליח מתוך ידיעה והבנה שגם אם לא אצליח בהכל, תמיד אוכל לשפר למשחק הבא, למהלך הבא.
פחד מטעות יכול לשתק ושיתק שחקנים גדולים במשחקים חשובים, אבל שחקן גדול יודע לחזור למשחק הבא ולא להיכנע לפחד.
ההצלחה האמיתית מסתתרת בדיוק ברגעים בהם יש פחד שעלול לשתק – אבל אנו במודע לא מקשיבים לו, אלא יוצאים למהלך שאנו יודעים שהוא הנכון. כן, גם במחיר של טעות.
כל אחד רוצה להרגיש גדול. כל אחת רוצה לחלום בענק. אבל המשחק המושלם הוא לא זה בלי הטעויות, אלא זה שבו הצלחתם להתגבר על הפחד מטעויות.

הדרך היחידה לעבור דרך הפחד היא לעבור דרך הפחד (בהשראת טוני רובינס).